מסע עם רעות בנימין

צילום: טליה שפירא

איזה כיף שמתרחבת רשת ההשראות שלי - כל אדם שאני פוגשת הינו חוט מקשר אל אדם אחר... (את המילה רשת אימצתי לאחרונה ממיכל בר און, אם אתם לא מכירים אותה, כדאי לכם (-:). גם הצלמים שמשתפים איתי פעולה בבלוג הם חיבורי רשת נפלאים, והפעם חברה אלינו טליה שפירא, וכמה עונג ועומק בצילומיה.

אז הנה חוט נוסף שנוצר והוא ממש משמח. איך זה קרה?

כשראיינתי את איתי קנר הוא שאל מה מטרת הבלוג ואני סיפרתי שאני רואה אותו ככלי באמצעותו אוכל להרבות טוב בעולם וליצור הדהוד לדברים טובים, במקום כל המידע השלילי, המכאיב ורואה-השחורות שמקיף אותנו מאמצעי התקשורת. סיפרתי לו שלתפיסתי חסרות יותר חדשות טובות בעולם שלנו, ובמיוחד בישראל, עמוסת הלחץ, המלחמות והמאבקים, בהן דואגים אתרי החדשות להזין את נשמותינו יום יום. אני מזמן הפסקתי לצפות בחדשות, וכאשר המוכרת במכולת מציעה לי עיתון לשבת בחינם, אני תמיד עונה לה "רעל אני לא לוקחת גם בחינם".

והנה, מספר לי איתי על רעות בנימין והמיזם שלה "חדשות טובות". כמה משמח היה לשמוע שיש מישהי שחושבת כמוני ממש ואף פועלת כדי לממש את מחשבותיה בעולם! זה היה רק עניין של זמן עד שניפגש...

צילום: טליה שפירא

ילדה. נערה. אשה

ומי היא רעות?

אישה עם סיפור חיים מורכב ולא פשוט. לא אוכל לספר אותו כאן, (הכי טוב שתלכו לשמוע בעצמכם בהרצאה שלה "הצד הטוב של הסיפור") אבל, כן אספר על רגע אחד מכונן שבו היא הייתה מודעת, כבר כילדה קטנה, שיש לה אפשרות לבחור ולהתמקד בטוב. זה קרה בגיל 5, ברגע אחד, בו החיים דפקו על דלתה בעוצמה רבה.

לאחר שבמשך כמה חודשים חיה עם אמה ולא נפגשה עם אביה, נפטרה אמה. ביום שבאו לומר לה שאמא שלה נפטרה, סיפרו לה באותה נשימה שהיא חוזרת אל אבא. היא זוכרת היטב את הבור הענק שנפער, בידיעה שאמא איננה נוכחת עוד בעולם, ובו בזמן, את בחירתה "להיאחז בצד הטוב של הסיפור", כמו שהיא קוראת לזה, כי הנה, עוד רגע היא חוזרת אל אבא. היכולת הזו, לתפיסתה, ככל הנראה הצילה את חייה.

היכולת הזו חזרה על עצמה גם בהמשך חייה, בעוד כמה אירועים או תקופות משמעותיות, למשל כנערה שלמדה באולפנה ולא ממש היה לה בית לחזור אליו בסופי השבוע. "הנערה עם התיק על הגב", כפי שהיא קוראת לזה, כי הייתה נודדת בין בתים של חברים בסופי השבוע, אך תמיד סיפרה לעצמה את הצדדים הטובים של הסיפור - "אין לי בית, אבל יש לי חברות טובות והאולפנה היא בית בשבילי כרגע". לרעות עוד תחנות חיים משמעותיות, עליהן היא מספרת בהרצאתה, בהן גם שם היא בחרה לספר לעצמה את הצד הטוב של הסיפור.

"אנשים חושבים שהם לא יכולים לבחור", היא אומרת, "נכון, החיים זימנו לי אתגרים מאוד לא פשוטים, אפילו מאוד קשים, אבל, למרות שלפעמים נדמה לנו שלא, יש לנו תמיד את יכולת הבחירה כיצד להתבונן על החיים ומה לעשות הלאה. לדעת שאני בוחרת, זה אמיץ.

צילום: טליה שפירא

אדבר אני

לקראת תום תקופת השירות הלאומי שלה הכירה את מי שהפך להיות בן זוגה, ובפעם ראשונה בחייה הרגישה שיש לה אהבה ומשפחה. הם התחתנו, עברו לגור בבית חגי, היא למדה תואר ראשון בספרות וחינוך בלתי פורמלי והתמחתה בעזרה לנוער בסיכון. היא הרי מבינה מאין מגיעים הנערים. הזוג בוחרים לנהל יחד משפחתון בכפר נוער " זו הייתה עבודה מאד משמעותית עבורי", היא מספרת, "כי אני מבינה את הנערים שהגיעו ממקום שאין בו בית ואין עוגן" .

פציעה בפיגוע, 3 שנים מאוחר יותר (את הפרטים, כאמור, תשמעו בהרצאה) מביאה אותה בפעם הראשונה לשיחה עם פסיכולוגית, ושם היא מתחילה להבין שהיא איננה שמחה בזוגיות שלה. לוקח עוד זמן אך בשלב מסוים היא מחליטה לצאת לדרך חדשה, אורזת את המעט שיש לה, את ארבעת ילדיה ועוברת לגור עם דודה שלה. זה היה לפני 6 שנים. "עזבתי כי זה היה הדבר הנכון לי", היא מספרת. "רגע אחד קטן של התפכחות הוא רגע מכונן שממנו אי אפשר לחזור אחורה, אבל יחד עם זאת כשיוצאים לדרך אחרת, מפוכחת יותר, ההתפכחות ממשיכה כל הזמן, בכל פעם לומדים עוד משהו, ומגלים בעצמנו עוד עומק ועוד נדבך ועוד חומה, או עוד ריקוד שקורא לנו. עם כל הקשיים, המשכתי וסיפרתי לעצמי את הצד הטוב של הסיפור - יש לי ילדים, ואני מייצרת משהו שהוא אולי לא ברור, אבל אני יכולה להתחיל מחדש. אין כבלים יותר. אני מבטיחה לעצמי שאעשה הכל כדי שהדבר הזה יצליח".

רעות עוברת תהליך משמעותי מאד, מסיימת תואר שני בייעוץ חינוכי, נכנסת כיועצת חינוכית לצוות הנהלת בית ספר ומובילה פרויקטים עירוניים וארציים מאד גדולים. מתחילה להנחות ולקריין בטקסים עירוניים במקביל לשחקנים מפורסמים, מדגמנת אצל אנה לוקצקי, מארחת תכנית קבועה ברדיו החברתי הראשון, מרצה ועוד…

כאשר אני שואלת על המעבר מחיי דת לעולם החילוני היא מספרת שהמושג "חזרה בשאלה" לא מדבר אליה. "היציאה לעולם חדש לא הייתה קשורה אף פעם בנושא הדתי-חילוני. גם באולפנה השתתפתי בהצגות בתפקידים ראשיים. לא הרגשתי שהדת כובלת אותי. את סתימת הפיות הרגשתי בגלל החיים שגדלתי בהם, לא בגלל הדת. כשיצאתי, מצאתי את עצמי קרובה לאלוהים גם בלי כל הדברים שגידלו אותי עליהם".

צילום: טליה שפירא

מילים ושתיקות

בתכניתה ברדיו החברתי מראיינת רעות אנשים שהעשייה החברתית שלהם ראויה לבמה, להישמע בציבור. דרך הרדיו מצליחה רעות לתת לאנשים אחרים את מה שלה לא היה כילדה - את הזכות לדבר ולהישמע. "הייתי ממש צריכה להצדיק את הקיום שלי בעולם, בעיקר לאחר שאבי התחתן עם אישה אחרת, וכאיש צבא, כמעט ולא היה בבית. הסיפור שלי הוא על הילדה המושתקת שהפכה להיות שדרנית ברדיו. כל החיים אמרו לי 'אם תדברי או תספרי לאבא או למישהו, לא יאמינו לך, ואם יאמינו לך, רק דברים רעים יקרו לך בעקבות זאת, אז עדיף לך לשתוק'. הניצחון שלי הוא שהילדה המושתקת, המוקטנת, הדחויה, שאמרו לה שהיא לא יפה ומוצלחת ולא כשרונית, הפכה להיות שדרנית, קריינית, יועצת, דוגמנית, יזמית (קצת פוליטיקאית) ומרצה. הדרך שלי להוקיר תודה על כך, בין היתר, היא האפשרות לתת במה ומקום לעוד אנשים שרוצים להשמיע את הקול שלהם, לדבר על העשייה, הדרך או הרעיון שלהם. נתנו לי מיקרופון ואני נותנת אותו גם לאחרים. זאת התודה והנתינה שלי בחזרה, וזה ממלא לי את הלב מאוד".

הזדהיתי מאד עם דבריה של רעות, כי יש דמיון רב בין תכנית הרדיו למה שאני עושה בבלוג - קיבלתי את מתנת הכתיבה, ואני נותנת את הבמה לאחרים. "העולם החדש ממש שם", היא אומרת, " אני מאמינה בחיבור בין אנשים לשם החיבור, לאו דווקא לשם העסקים. מתחילים משהו ולא יודעים לאן זה יוביל - אם יווצר משהו אחר כך, מעולה."

צילום: טליה שפירא

הגעתי הביתה

רעות יצאה לאחרונה במיזם שנקרא "חדשות טובות" ומטרתו להביא אלינו, כל יום, על בסיס יומיומי, את החדשות הטובות שקורות כאן כל הזמן, זוהי המטרה הפשוטה והבסיסית של המיזם, "אבל בעומק הדברים, המטרה היא לא רק להביא חדשות טובות, אלא לייצר עוד טוב. אני מאמינה שכאשר חברה "צורכת" תוכן חיובי, היא בהכרח תייצר עוד חיובי, כי הרי ידוע שאנחנו מושפעים ממה שמקיף אותנו, והיום אנחנו מוקפים בהמון עולמות תוכן שלא תמיד מדברים חיובי. אני, כשדרנית, מגיעה מעולם התקשורת ולכן אני רוצה להביא את השינוי החיובי דווקא מפה, אני מרגישה שזה הייעוד שלי, זה מתחבר ליכולת שלי לראות את הצד הטוב בחיים, בשילוב עם האהבה שלי לקריינות. אני מאמינה שהצפת החוזקות שלנו, כלומר החדשות הטובות, הן החוסן האישי שלנו, החוסן החברתי וכמובן הלאומי".

רעות התחילה עם הרעיון הזה ברדיו החברתי, המשיכה למיזם בפייסבוק ובחזונה היא רואה המשך התרחבות וגדילה כל העת. "אני רואה את עצמי מקימה גוף אחד גדול שאחראי לקבל אליו כל הזמן, חדשות אירועים והתרחשויות טובות ולדווח עליהם החוצה. ברור לי שיהיה שם חלק שיוקדש לעמותות, אבל חשוב לחדד שחדשות טובות זה לא רק עשייה של עמותות, זה ממש תוכן חדשותי. אני רואה את עצמי עובדת בשת"פ עם חברות ומותגים, אני רוצה שאנשים במדינה - פוליטיקאים, אנשי עסקים, חינוך, מדע, רפואה, דמויות מוכרות ועוד, ירצו שיהיה עליהם אייטם בחדשות הטובות כי שם זה המקום להיות! שם זה המקום להשפיע ולזכות באהדה, חשיפה ופופולאריות. אני רוצה שאנשים ירצו לראות ולהיחשף לדברים הטובים שקרו פה לפני שהם הולכים לישון או כשהם קמים בבוקר, שבתי ספר יפתחו או יסיימו עם זה את היום. אני חולמת לייצר מבזקים או מהדורות שכל טיסה שנכנסת לארץ או יוצאת ממנה תקבל את המידע הזה. אני רוצה שישראלים ויהודים בחו"ל תמיד יהיו מעודכנים גם במה שטוב, אני רוצה ששאר העולם ידע על כל החדשות הטובות שקורות פה כל הזמן. אני מעוניינת לייצר פלטפורמה שתפיץ את המידע הזה, שיהיה נגיש וזמין ומלא בתוכן שוטף ומעודכן כל הזמן". בוודאי גם אתם קוראים עכשיו את הלהט שעולה מבין המילים, נכון? כזו היא רעות, מלאת תשוקה ואמונה מדבקת.

רעות מכירה בכך שהחלום שלה צמח מתוך עולמה הפרטי, מתוך הסיפור האישי שלה ומאמינה שבדרך אל המרחבים הלאומיים והבינלאומיים, החדשות הטובות צריכות להיות חלק מחיי היום יום של אנשים באופן פרטי. לכן, בין היתר, היא פתחה קבוצת פייסבוק שנקראת "אתגר- חדשה אחת טובה ביום", ובה מספרים חברי הקבוצה על חדשה אחת טובה ביום מחייהם האישיים ובהמשך גם מסביבתם. "המטרה היא להגדיל ולחשוף עוד אנשים שיביאו את התוכן שלהם ובהמשך לצאת עם עוד אתגרים כיפיים סביב חדשות טובות", היא מסבירה.

אני כבר שם כמובן, וממליצה לכם להצטרף אתנו למסע! זהירות, זה ממכר! אנשים שלא הכירו את רעות קודם מספרים כי מאז ששמעו את ההרצאה שלה התחילו לשים לב לחדשות הטובות שלהם. ומי מכם שעוקב אחרי הבלוג והצילומים שלי זוכר בוודאי את הראיון עם נתלי תמיר, וההיפוך בנקודת המבט שעברתי דרך הצילומים שלה והשירים שלי (ומי שלא - כנסו וקראו!). כמי שעשתה בעצמה את השינוי הזה, אני מבינה היטב כמה זה יכול להיות חזק וכל כך שמחה לראות את רעות מובילה את המהלך הזה.

צילום: טליה שפירא

שירה והשראה

כאשר אני שואלת את רעות מה מעורר בה השראה היא מיד עונה טבע, מוזיקה ואנשים. בטבע, בעיקר מדבר. "המדבר מאזן אותי ואז אני יכולה להבין תהליכים שקורים לי. במדבר גדלתי (ערדניקית), בגלל סיפור חיי הלא פשוט, היו לי איתו המון עליות וירידות והיום אחרי תהליך, המדבר הוא הבית שלי, כשאני שם אני מרגישה שחזרתי לבית שאף פעם לא היה לי".

כבכול ראיון, גם מרעות ביקשתי לבחור שיר אחד שהוא מעורר השראה בעיניה. רעות בחרה לאתגר אותי והביאה אליי מנגינה ללא מילים. בהתחלה לא ידעתי מה אעשה עם זה, שהרי הבלוג עוסק בשירה. אך כשרעות שלחה לי את המנגינה וגיליתי ששמה "מסע", היה לי ברור שמקומה עמנו (למי שזו הפעם הראשונה בבלוג שלי אספר רק שהוצאתי לפני שנה ספר שירים שנקרא "שירי מסע" והמושג הזה מלווה אותי יום יום בשלוש השנים האחרונות).

אז הנה קישור ליצירה Journey, מאת היוצר מארק אליהו, והיא תיכנס אחר כבוד לפלייליסט של הבלוג. השראה זה בהחלט כאן.

(אם אתם קוראים במחשב, ממליצה מאד להאזין למוזיקה במהלך המשך קריאת הפוסט).

"נכון, אני כל הזמן מדברת ונתפסת כאישה של מילים (שדרנית, קריינית, מורה, כותבת שירים וסיפורים…), אבל במהות הבסיסית שלי באמת אני אדם של שתיקות", מספרת רעות.

"גדלתי במדבר והוא לימד אותי לשתוק. השתיקות שלי מאד מהותיות ונוחות ואני מוצאת את עצמי מאד מחוברת למקום בו אין כמעט מילים. המנגינה הזו תמיד לוקחת אותי למקומות מאד עמוקים.

אני מרגישה שאלה צלילים שהיו שם למעלה וחיכו לרדת אלינו, ולגעת באנשים. לא נמאס לי לשמוע אותה אף פעם והיא כל פעם מלמדת אותי דברים חדשים.

המקום בלי המילים, בשתיקות, זה הבית שלי. הבית זה אני".

ביקשתי מרעות לבחור כמה מילים שעולות בה כאשר היא מאזינה למנגינה.

המסע שלי ילדות בגרות אהבה ייעוד הקשבה שתיקה

יצאתי מהשיחה ועליתי על רכבת, עם גבי בכיוון הנסיעה. שמתי את השיר ביטויוב והאזנתי. היה משהו עוצמתי מאד בהאזנה למנגינה הזו תוך כדי התבוננות בנוף הנפרש ומתרחק ממני, והמילה מסע כמובן מיד התחברה לי.

כמה שעות מאוחר יותר העלתה רעות לפייסבוק את השיר הבא, שכתבה במדבר יום קודם. אין מתאים ממנו להביא כאן, אל סיום השיחה שלנו:

יוֹתֵר משאני אָדָם שֶׁל מִלִּים... אֲנִי שֶׁל שְׁתִיקוֹת. הָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה, וְאָז נַעֲרָה וְאָז אִשָּׁה, בְּתוֹךְ מִדְבָּר גָּדוֹל וְשׁוֹתֵק. וְיוֹתֵר מִמָּה שֶׁאָמְרוּ לִי הָאֲנָשִׁים כֻּלָּם, אָמַר לִי המִדְבָּר הזה בִּשְׁתִיקָתוֹ. וְיוֹתֵר מִמִּלִּים שֶׁאֹמַר אוֹ אֶכְתֹּב אֲדַבֵּר אֲנִי בִּשְׁתִיקָתִי. לָכֵן אִם יִזְדַּמֵּן לְךָ לָשֶׁבֶת עִמִּי, וְאֶשְׁתֹּק אִתְּךָ, דַּע, כִּי הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה.

לאחרונה יצאה רעות למסע נוסף.

בדומה לי, גם היא בחרה לעזוב את ההוראה דרך משרד החינוך, ומחפשת את דרכה מחדש. אבל אהבת האדם והחינוך לא עזבה אותה והיא רואה בחזונה כיצד בעתיד תיווצר תכנית למשרד החינוך, אשר תתמקד בהוראת תוכן חיובי וגם תלמד את הילדים להיות צרכנים של תוכן חיובי, ואפילו יצרנים של תוכן כזה. כתבי חדשות טובות צעירים.

איזה כיף לסיים כך ראיון. כמה השראה. כמה תקווה. רעות, אני איתך!

הרחבת מעגלי החוויה:

למידע על ההרצאה של רעות "הצד הטוב של הסיפור"

לדף הפייסבוק "החדשות טובות של ישראל"

להצטרפות לאתגר חדשה אחת טובה ביום!

למידע על הרדיו החברתי הראשון

על היוצר:

מארק אליהו נולד ב-1982 בדאגסטן בהרי הקווקז ועלה לישראל עם הוריו בשנת 1989. הוא מוזיקאי, נגן, מלחין ומפיק ישראלי השואב השראה ממקורות רבים, ביניהם מוזיקה יהודית, מוזיקה פרסית קלאסית ומוזיקה טורקית. הוא מנגן על קמנצ'ה (כלי קשת פרסי) ועל בגלמה טורקית. על חייו והתפתחותו המוסיקלית המרתקת מומלץ לקרוא עוד באתר ויקיפדיה.

על הצלמת:

טליה שפירא, צלמת מזה עשרים שנה, מנחת סדנת צילום ואמנות ההתבוננות, מתרגלת דרך הצילום את האפשרות להיות נוכחת ברגע הזה ולראות את היופי שמצוי בפשוט וברגיל.

אפשר ליצור איתה קשר בדף הפייסבוק שלה.